<h1>שם ק"ב ע"ב</h1>
<h2>דף כו:</h2>
גרסינן בשלהי פרק לא יחפור הלכה היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד ועצים שלו [ב"ב כ"ו ע"ב]. בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא עצים של מי אמר ליה תניתוה במעילה פרק ולד חטאת [י"ג ע"ב], שרשי אילן של הדיוט באין בשל הקדש לא נהנין ולא מועלין וכו', עד רבינא אמר לא קשיא רישא, כאן בתוך שש עשרה אמה, בשרשין של הדיוט דבקעי בשדה הקדש בתוך שש עשרה אמה לאילן, דכל שש עשרה אמה בתר אילן שדינן ליה, דאילן גופיה משרשין קא רבי, ושרשין עד שש עשרה אמה ינקי ומשכי לאילן. טפי משש עשרה אמה לא מטי הנאה לאילן משרשין דינקי חוץ לשש עשרה אמה. וסיפא שרשי אילן הקדש הבאים בשל הדיוט, דתנן לא נהנין ולא מועלין בתר שש עשרה אמה. והאי דקתני לא נהנין, לחומרא. פירוש רבינו חננאל מיהו עצים של מי, אכתי מספקינא לי אי מדמינן להקדש או לא.
ומצאתי דפירש רבינו תם אההיא [דאמרינן] [ב"ב כ"ו ע"א] רב פפא הוה ליה הנך תאלי אמצרא דרב הונא בריה דרב יהושע אשכחיה דקא חפר וקא קייץ שרשין. ואותן שרשין היה רב הונא בריה דרב יהושע מוליכן לביתו. ורב פפא היה רוצה שיחזיר לו מה שקצץ. וקאמר ליה מאי האי כלומר למה אתה מעכב השרשין. אמר ליה דתנן היה חופר בור וכו'. וכיון שבדין אני קוצץ, כמו כן יהיו העצים שלי. אמר הא מר חפר טובא. ומה שאתה קוצץ (למעלה) [למטה] משלשה [טפחים] החזר לי, דשלא ברשות אתה עושה, הלכך אמרי ליה מכולהו, מהא דהכא ומההיא דמייתינן לקמן, שרשי אילן [של] הדיוט הבאים בשל הקדש לא נהנין ולא מועלין. דמינה מוכיחינן לקמן [כי] העצים שלו דקתני במתניתין היינו של בעל האילן. אמר רב פפא אמרי ליה מכולהו ולא יכלי ליה. דדחה כדדחינן לקמן. עד דאמרי ליה הא דרב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. דנהי דלא תועיל חזקתי בחזקת רבים לענין זה שלא תהא רשאי לקוצצו, מיהו לענין זה יועיל לכל הפחות שיהיו העצים שלו. ומסיק אמאי לא אמרי ליה דחוץ לשש עשרה אמה יש להם להיות העצים שלי, כדאמר רבינא לקמן. והא דאוקי רבינא רישא בתוך שש עשרה, דבתר אילן אזלינן, וסיפא חוץ לשש עשרה. יש (לישאל) [לשאול] וליתני ברישא מועלין. וי"ל דהאי תנא אתא לאשמועינן דבין בתוך שש עשרה אמה ובין חוץ לשש עשרה אמה לא נהנין ולא מועלין. ע"כ תוספי' רבינו תם זל"ע.
אסקינן שבתוך שש עשרה אמה דברי הכל יניקת האילן היא מועלת לאילן. מיהו לענין קניית קרקע, הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו, דתנן בהמוכר את הספינה [ב"ב פ"א ע"א] דקנה קרקע. ובגמרא וכמה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. ותניא נמי הכי. ומסקינן כמה יהא ביניהן אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מארבע אמות עד שמונה. ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל משמונה עד שש עשרה. ותניא כתרוייהו. ופסק רבא הילכתא מארבע ועד שש עשרה, ותניא כותיה. ולענין כלאים גרסינן במסכת כלאים (פ"ג) [פ"ד] [מ"ט] הא דתנן כותיה דרב נחמן הנוטע כרמו שש עשרה על שש עשרה וכו'. וגרסינן עלה בירושלמי [פ"ג] [ה"ה] כהנא אמר (שא') דברי רבי ישמעאל פעמים שש עשרה פעמים שתים עשרה פעמים שמונה. בשעה שהוא נותן כל העבודה מבפנים שש עשרה אמה. מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ שתים עשרה אמה. כולה מבחוץ שמונה אמות. שמואל אמר לעולם שתים עשרה ותני כך קוצב כל דברי שניהם. פירוש שנותן קיצבה על דברי שניהם. כלומר תניא כתרוייהו, ופלוגתא דתנאי היא. רבי ישמעאל אומר שתים עשרה רבי עקיבא אומר שמונה ורבנן אמרי שתים עשרה. מה ביניהון. פירוש היינו רבי ישמעאל. סמיכה על דעתיה דרבי ישמעאל אסור לסמוך. ורבנן אמרי מותר לסמוך.
במקדיש שדהו תניא [ב"ב ע"ב ע"א] הקדיש את האילנות ואת הקרקע שביניהם, כשהוא פודה פודה כזרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף. פחות מכאן או יתר על כן הרי זה לא הקדיש לא את הקרקע שביניהן. תימה דשינה שיעור זה, דקתני פחות מכאן הרי כאן עירבוב ומקורב יותר מדאי, ולמיעקר קאי. או יתר על כן הרי הן מרוחקין יותר מדאי. ואיכא למ"ד מקדיש בעין יפה מקדיש. ואיכא למ"ד דדין גבוה כדין הדיוט לענין מכירה והקדש. והכא קא משנה מקורבין ומרוחקין מדין מכירה.
ולענין קונה שלשה אילנות בתוך של חבירו לא מצינו חילוק לקורבא ולרוחקא [ולא] בין זקנים לנטיעות. לענין שביעית בעינן לנטיעות מטע עשרה לבית סאה. ולזקינים ג' מטע עשרה כדאיתא בשמעתא [ב"ב כ"ו ע"ב]. מיהו כשהן של שלשה בני אדם תנן בתחילת מסכת שביעית [פ"א מ"ה] דמצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן, ומסיק וכמה יהא ביניהן רשב"ג אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו. ובהמוכר את הספינה [ב"ב פ"ג ע"א] מפרש כמה מלא בקר וכליו.
ולענין ביכורים אי לא תנאי יהושע כל אילן הסמוך למיצר חבירו שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים. ולענין אילן שמקצתו בארץ ומקצתו חוצה לארץ, אי לאו דמפסיק צונמא. דהכי מוקמינן לברייתא [שם כ"ז ע"ב], הוה אזלינן בתר שש עשרה אמה, דאם שרשיו חוץ לארץ בתוך שש עשרה אמה הוה אמרינן טבל וחולין מעורבין זה בזה. והאי תירוצא [אתי] אפילו לרבי יוחנן. דרבי יוחנן מודה לעולא דיניקת אילן שש עשרה אמה. דלענין ביכורים תנאי יהושע הוא.
תנן בפרק לא יחפור [ב"ב כ"ו ע"א] לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. ותני עלה ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם. ואמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות. ותניא כותיה. וגרסינן נמי בהמוכר את הספינה [שם פ"ב ע"ב] אמר רב יוסף לא ידענא עובדא הוה בדורא דרעייתא ואתו לקמיה דרב יהודה, וא"ל זיל הב ליה כמלא בקר וכליו. ולא ידענא במלא בקר כמה הוה. כיון דשמעתה להא דתנן לא יטע אדם אילן וכו', עד ארבע שאמרו כדי עבודת הכרם שמע מינה כמלא בקר וכליו ארבע אמות. ודורא דרעייתא בבבל היא. ואפילו הכי פשיט רב יוסף דבעי ליה למיתן ארבע אמות. ואם כן ברייתא דשתי אמות היכא מוקי לה. הרי כמה חילוקין בקירוב וריחוק האילנות.
ולפי הסברא החילוקין [הם] כך. גבי מקדיש דאמרינן דבעינן ממטע עשרה לבית סאה, לא פחות ולא יותר. לענין סלע ופונדיון לשנה, היינו טעמא דרחמנא אמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ולא ידענא כמה. וכיון דלענין שביעית הילכתא גמירי לה דעשר נטיעות ולג' זקינים דחורשין כל בית סאה בשבילן אבל אם מקורבים או מרוחקים אין נותנין להן אלא כדי צורכם. כדמסקינן בתוספתא דשביעית בתחילת המסכת [פ"א ה"א], הילכך אזלינן נמי לענין שדה אחוזה בתר האי שיעורא וסומכין על הילכתא בכל מקום לענין קורבא ורוחקא לנטיעות ולזקינים.
ולוקח, [ו]כלאים, דשוין בשיעורייהו מארבע אמות עד שש עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. התם בעירבוביא תליא מילתא, דאזלינן בתר קפידא ומנהג, דכל ריחוק ארבע אמות, אע"פ שזה יונק מזה וזה יונק מזה, מכל מקום זה וזה חיין ומתקיימין מיניקה כזאת, ולא למיעקר קאי. בציר מהכי למיעקר קאי וכמאן דליתנהו [דמו] כיון דמכחשי אהדדי. מארבע אמות ועד שמונה לרב יוסף [ב"ב פ"ב ע"ב], עד שמונה אדם מוותר שדהו יותר מכאן אין אדם מוותר. הילכך לענין לוקח אין מכירתו מכירה כשמרוחקים יותר, לקנות הקרקע שביניהם כדין קונה שלשה אילנות. לענין כלאים נמי לא הקפידה תורה לא כפי (חורבת) [קירבת] יניקה (לחפירה) [אלא לקירבת] בתוך ארבע אינו שדה דעירוב הוא. יותר מכאן עד שמונה אדם מוותר שדהו לתקנות היניקות, יותר על כן שדה בפני עצמו [הוא]. ורב נחמן [שם] משמיה דשמואל [אמר] כל תוך שמונה אמות מכחיש הרבה ומקפיד הרבה הלוקח על קירוב זה. משמונה עד שש עשרה אדם מוותר להשביח היניקה וכן לענין כלאים. ורבא פסק מד' עד שש עשרה דריחוק ד' הויא הרחקה כדתנן במסכת כלאים פרק חמישי [מ"ב], כרם הנטוע על פחות מארבע אמות אינו כרם, וחכמים אומרים הרי זה כרם ורואים את האמצעיים כאילו אינן. ומייתי לה בחזקת הבתים [ב"ב ל"ז ע"ב]. ומפרש טעמא דרבי שמעון ורבנן בס"פ המוכר פירות
